פסק-דין בתיק ע"א 10201/06

השופט ח' מלצר:

1.          לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט (בדימ') ב' אוקון). בפסק הדין נתקבלה תביעתו של המשיב נגד המערערת 1 לתשלום יתרת חוב שנוצר בחשבונה אצל המשיב, ונדחו תביעת המשיב כנגד המערער 2 לחיובו באופן אישי לפירעון החוב האמור, כמו גם תביעתה הנגדית של המערערת 1 נגד המשיב בגין נזקים נטענים שנגרמו לה, לגרסתה, בגין הפסקת האפשרות להמשיך ולבצע רכישה של ניירות ערך זרים ומסחר בהם.

אפתח בתיאור עיקרי הנתונים הצריכים לענייננו.

רקע רלבנטי

2.          המערערת 1 (להלן: החברה) היא חברה זרה, המאוגדת באיי הבתולה הבריטיים. בחודש ינואר 2000 היא פתחה חשבון בסניף ירושלים של המשיב, בנק אינווסטק (ישראל) בע"מ, שהחליף מאז את שמו ל-יובנק בע"מ (להלן: הבנק). החשבון שימש למסחר בניירות ערך זרים. המערער 2, מר אבינועם כתריאלי (להלן: כתריאלי), היה מיופה כוחה של החברה לפתיחת החשבון בבנק ולביצוע פעולות באותו חשבון, שניזון מכספים של כתריאלי ושל משקיעים עלומי-שם שהפקידו כספים בידיו לצורך זה. כתריאלי העיד כי החברה שימשה למעשה כלי בעבורו לפעולותיו, מושא הערעור.

3.          מפתיחת החשבון ועד למחצית חודש אפריל 2000, עסקה החברה ברכישת ניירות ערך זרים, בעלי סחירות נמוכה בבורסה שהיו רשומים בבורסה משנית בארה"ב, המכונה Bulletin Board, על סמך מידע שקיבל כתריאלי מ"ידיד בפלורידה" (מכלול שחוקיותו לא נבחנה, שכן לא היה קשור במישרין למחלוקת, מושא המשפט). פעילות זו נעשתה בלא הסתייעות באשראי מן הבנק ובהיקפי מסחר נמוכים יחסית. מחזור הפעילות הכולל של החברה באותה תקופה, שהתפרסה על פני כשלושה חודשים, הסתכם בכששה מיליון דולר, והניב רווחים לחשבון. 

4.          החל מאמצע חודש אפריל 2000 החלה החברה לרכוש ולמכור מניות בעלות סחירות גבוהה בבורסת NASDAQ (בעיקר מניות של החברות הישראליות: צ'קפוינט וקומברס), וזאת בהיקפים גדלים והולכים. הרכישות בוצעו בחלקן באמצעות אשראי שנתקבל מן הבנק. עד לסוף חודש מאי 2000, הסתכם מחזור הפעילות הכולל של החברה בכ-67 מיליון דולר.

5.          עם הגידול המשמעותי בהיקפי הפעילות של החברה, פנתה, בתאריך 27.4.2000, עובדת בכירה במחלקה לניירות ערך זרים בבנק, גב' לילך סער (להלן: סער) - לכתריאלי בבקשה להסדרת היקפי המסחר היומיים. סער הודיעה בשיחתה עם כתריאלי, כי בעקבות היוועצות בסמנכ"ל ומנהל חטיבת ניירות ערך בבנק, מר יואל ברגר (להלן: ברגר) - על כתריאלי להמציא לבנק מכתב בגדרו יתחייב להיקף פעילות יומי מירבי "ולסגירת פוזיציה" בסוף כל יום של מסחר.

כתריאלי אכן מסר באותו יום מכתב לבנק, לפיו, בהמשך לשיחתו עם סער, הוא מתחייב כך:

"... בסוף כל יום מסחר יאוזנו סך קניות ומכירות המניות שיסחרו באותו יום, והמניות שיושארו יהיו על פי סכומי הכסף שקיים בחשבון, בתוספת מסגרת האשראי המאושרת לחשבון בסניף ירושלים. סך המסחר היומי המתוכנן הינו כ- 3,000,000 $ US, מתוכם 1.5 מיליון דולר קניות"

(להלן: ההתחייבות מתאריך 27.4.2000).

יצוין כבר כאן שבין הצדדים נתגלעה מחלוקת האם בין הצדדים נתגבשו הבנות נוספות ביחס לתנאים לקיום המסחר על-ידי החברה, מעבר לאמור בהתחייבות מתאריך 27.4.2000, ובפרט - בשאלת ההון העצמי נטו (הווה אומר, שווי תיק ניירות הערך של החברה, בניכוי יתרות החובה של החברה בחשבון) הנדרש כתנאי לקיום הפעילות כאמור, והאשראי לטווח הקצר שיוענק לחברה, במקרה של היעדר איזון בסוף כל יום מסחר בין הרכישות והמכירות.

          יש להקדים ולציין כבר כאן כי מהראיות שהובאו בפני בית המשפט המחוזי הנכבד, לרבות תמלילי שיחות טלפון שהתקיימו בין נציגי הבנק לכתריאלי, מסתבר כי התחייבות הבנק להעמיד לרשות החברה אשראי יומי בשיעור של 1.5 מיליון דולר לשם מסחר יומי במניות הותנה בדרישה, לפיה ההון העצמי נטו של החברה יהיה בגובה של מיליון דולר. החברה, מצידה, התחייבה למכור בסיומו של כל יום מסחר את כל ניירות הערך שימצאו בחשבון מעבר לסכום הכסף המזומן שקיים בו, בתוספת מסגרת האשראי המאושרת. לשם התמודדות עם מקרים חריגים בהם לא תצליח החברה למכור את כל ניירות הערך כאמור, היה הבנק נכון להעמיד לרשות החברה אשראי קצר מועד בשיעור של 200,000 דולר.

6.          בפועל, פעמים רבות במהלך ימי המסחר בחודש מאי 2000 - לא עמדה החברה בדרישה לפיה יירכשו ניירות ערך באשראי בסכום כולל של עד 1.5 מיליון דולר, או שסך המסחר היומי יוגבל לשלושה מיליון דולר בלבד. החברה אף לא הקפידה על "סגירת הפוזיציה" כנדרש (הווה אומר, כאמור: איזון של ניירות הערך שנרכשו ונמכרו באותו יום מסחר, כך שההוראות והתוצאות לא תחרוגנה מהמסגרות הנ"ל). עם זאת חריגות אלה לא הובילו בתחילה ליותר מאשר להערות והתראות של נציגי הבנק השונים בכתריאלי, בלא שהבנק ינקוט צעדים ממשיים, דוגמת הגבלת הרכישות, או סגירה יזומה של פוזיציות - ישירות על-ידי הבנק.

7.          בתאריך 18.5.2000 רכשה החברה מניות של החברות קומברס וצ'קפוינט, בסכום כולל של קרוב לשלושה מיליון דולר. רכישות אלה היוו את עיקר "התיק" של החברה בבנק באותה תקופה. המניות האמורות לא נמכרו, וזאת בעצה אחת (או בהסכמה שבשתיקה) עם הבנק ותוך שכתריאלי מבקש שברגר ייתן את אישורו "להשאיר את זה למחר". המניות אכן לא נמכרו באותו יום, אך גם לא למחרת היום, והבנק לא עמד על "סגירת הפוזיציה". החל מתאריך 22.5.2000, בפתיחת שבוע המסחר הבא, ועד לתאריך 24.5.2000, המשיכה החברה בביצוע עסקאות במניות האמורות, שמחירן בשוק הלך וירד בהדרגה, תוך שהחברה צוברת הפסדים בסכום כולל של כ-547 אלף דולר (עיקרם, כ-425 אלף דולר, בשני ימי המסחר הראשונים הנ"ל).

8.          ביום המסחר האחרון שנזכר לעיל, בתאריך 24.5.2000, פנה ברגר לכתריאלי בדרישה כי ימכור את כל יתרת מניות קומברס וצ'קפוינט שרכש, כמו גם מניות של חברת מרקורי שנרכשו באותו יום (להלן שלוש המניות יחד יקראו: מניות הנאסד"ק). כתריאלי אכן מכר את כל מניות הנאסד"ק שבתיק ניירות הערך של החברה, ובתיק נשארו רק המניות שנסחרו ב-Bulletin Board. יצוין כבר כאן כי המחלוקת המרכזית שנתגלעה בין הצדדים, לאחר מעשה, נגעה בשאלה האם להסכמתו של כתריאלי להענות לפניית ברגר אליו - למכירת מניות הנאסד"ק, קדמה התחייבות של ברגר לפיה החברה תוכל לשוב ולרכוש למחרת היום אותן מניות הנאסד"ק עצמן - באמצעות אשראי שתקבל מהבנק. על מחלוקת זו נרחיב בהמשך הדברים.

9.          בתאריך 25.5.2000 הודיע סמנכ"ל האשראי והפיקוח העסקי של הבנק, מר ציון בהלול (להלן: בהלול) לכתריאלי כי החברה לא תוכל להמשיך עוד ברכישת מניות, תוך שימוש באשראי של הבנק, ולאחר הודעה זו אכן תמו הרכישות על-ידי החברה (להלן: הפסקת הרכישות).

10.       ימים אחדים לאחר שהודיע הבנק על הפסקת הרכישות, הוסיף הבנק והודיע לכתריאלי כי בשל טעות לא עודכנו כיאות שעריהן של שלוש מניות שנסחרות ב- Bulletin Board ואותן החזיקה החברה בתיק ניירות הערך שלה (להלן: מניות הטעות, כהגדרתן בבית המשפט המחוזי). טעות זו הובילה לכך שהשווי הכולל של תיק ניירות הערך של החברה, כפי שהוצג בדו"חות הבנק כבר מאז ראשית חודש מרץ 2000, היה גבוה בכמעט מיליון דולר משוויו הריאלי.

11.       בעקבות ההתרחשויות הנ"ל, מימש הבנק את יתרת ניירות הערך שהיתה בתיק ניירות הערך של החברה. בתום המימוש, ולאחר שתוקנו הרישומים ביחס למניות הטעות, נותרה בחשבון החברה בבנק יתרת חובה בסכום של 758,428 דולר (להלן: יתרת החובה), אותה סירבה החברה לסלק.